top of page
  • asaskosher

לאמן ילדים ונוער, אין דבר קשה מזה ואין דבר מרגש מזה!

בכל יום, לפני שאני מתחילה לאמן, אני לוקחת נשימה עמוקה, מרגיעה את עצמי, מכינה את עצמי נפשית.

נשמע קצת דרמטי, אני יודעת.

אבל כל מי שמתעסק עם ילדים ונוער-יודע שאין יום שנראה אותו דבר.

אין אימון שנראה אותו דבר.

לא משנה מה אני מתכננת לאימון-הכל יכול להשתנות ברגע-ואני חייבת להיות בקצב שלהם.

אם אני לא רואה אותם אני לא קיימת מבחינתם.

ואני באמת צריכה לראות אותם-לרדת פיזית לגובה העיניים שלהם-לדבר איתם כמו שהם רוצים וצריכים שידברו איתם.


אתמול התחלנו ללמוד לעשות סלטה קדימה-או יותר נכון גלגול ברחיפה.

ואמרתי לאחד הילדים-תעזור לי לעזור לך-כי אני לא יכולה להרים ילד בן 12 ולעשות בשבילו את כל העבודה.

והילדים נקרעו מצחוק על המשפט הזה. ולא הפסיקו לצחוק על המשפט הזה ״תעזור לי לעזור לך״.

וואלה…התרגשתי שהם צחקו מזה.


כי זה אומר שזה יחקק להם בראש באיזה מגירה אחורית-ואולי הם יזכרו את המשפט הזה, אולי הם יזכרו את הכוונה של המשפט הזה, ואולי בכלל לא.

התרגשתי כי זה אומר שאני מצליחה להראות להם עוד סוג של תקשורת.


אחד הדברים החשובים לי בעבודה עם הילדים והנוער-זה ללמד אותם לדבר, לתקשר. וזה בעייני לפני הכל-ואני יכולה לשנות אימון שלם-רק כי מישהו אמר משהו שלא התיישב לי טוב.

אתן לכם דוגמא-


באימון מאוד סוער שהיה, אחד הילדים אמר לי ״בסדר בסדר יאללה יאללה״. ישר קפץ לי הפיוז-מה הוא מדבר אליי ככה.

והסיטואציה הזאת ישר זרקה אותי לבית הספר ולתגובות הצפויות מהמוריםות, ממערכת החינוך-לכעוס עליו, להוציא אותו החוצה-אולי קצת להשפיל אותו (כמובן לא אומרת שזאת בהכרח דרכם של המוריםות).

וחשבתי (בשבריר שנייה)-אני חייבת לשבור את המעגל הזה-אני לא אגיב כמו ״שלמדתי״ בבית הספר שלי.

עצרתי את האימון. ושאלתי אותם אם פגעתי בהם, אם הם מרגישים שאני לא מכבדת אותם. הם ענו שממש לא, ולא הבינו למה אני שואלת את זה ומה נפלתי עליהם עכשיו.

אחרי שביררתי עם כל הקבוצה שהם מרגישים איתי בטוב, בנוח ושאני לא פוגעת באף אחד. אמרתי להם-אתם פוגעים בי. הסברתי להם איך ההתנהגות שלהם גורמת לי להרגיש-הצבתי להם את הגבולות שלי מחדש.

הם הסתכלו עליי בעיניי עגל. בשוק טוטלי. איך אדם מבוגר יכול להיפגע מהם ולא ישר פשוט לכעוס עליהם.


והדבר הזה עשה שינוי-ברור להם שיש פה מערכת יחסים הדדית. שיד לוחצת יד. כולנו באותה הסירה- באותו הגובה.

ושהתפקיד שלי-לשמור עליהם, לחזק אותם, וללמד אותם לתקשר-תקשורת אמיתית, לא מאשימה, תקשורת שלוקחת אחריות.


אגב…אחד המשפטים שהכי מצחיק אותם שאני אומרת…״למה אתה מלשין?!״-על זה, אם זה מעניין אתכם-אולי אכתוב פוסט בהמשך :)


11 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page